דיאלוג מורה - תלמיד

פעם בשבוע אני מזמינה אלי שישה ילדים מהכיתה לשיחה קצת אחרת.
אנחנו בדר"כ יושבים בחצר בית הספר, על יד הפרחים, באוויר הפתוח ומדברים.
שעה שלמה שאני מפנה ואנחנו יכולים לדבר רק עליהם: החוויות שלהם, ההצלחות שלהם, מערכות היחסים שלהם, הקשיים. ..

אנחנו מתחילים תמיד בסבב "נקודת אור" שהיתה לי השבוע: כל אחד מספר על משהו אחד השבוע שגרם לו להרגשה טובה.
זה יכול להיות מעשה שעשה או שעשו בשבילו, ארוע שהשתתף בו או מילה טובה שנאמרה לו.
לאחר סבב "נקודת האור" אני שולפת כלי שעוזר לי ולהם בשיח. כל פעם זהו כלי אחר.

למפגש הראשון הבאתי ארגז מלא חפצים ישנים ולא שימושיים שאספתי: צעצועים שבורים, כלי מטבח שיצאו משימוש, פקק , גומית שיער, כוס מפלסטיק....
הילדים התבקשו לעצב את  הפנים שלהם מהחפצים שהבאתי בהשראת חנוך פיבן אך, לבחירת החפצים צריכה להיות משמעות: משהו שהם אוהבים, לא אוהבים במיוחד או מזכיר להם חוויה משמעותית.
למשל: ילד שאוהב לצייר יכול לבחור מכחול כפה וילדה שאוהבת לשחק משחקי קופסה יכולה לבחור קובייה כאף.
דוגמה לתוצר:



כשהילדים מסיימים לעצב את הפנים, כל אחד מציג את התוצר שלו לקבוצה ומסביר מדוע בחר כל חפץ.
לאחר סבב הצגת תוצרים, הילדים מתבקשים לספר מה למדו אחד על השניה בעקבות הפעילות.

למפגש השני הבאתי ערכת פונפונים בצבעים שונים.
הילדים התבקשו לבחור פונפון ואז הוצאתי את המקרא והם גילו שלכל צבע ישנה משמעות אחרת.
היה עליהם לספר על עצמם דרך מישהו אחר: חבר טוב, אמא, המורה שלהם ואפילו ארון הבגדים שלהם
הפונפון שבחרו גילה להם דרך מה או מי עליהם לספר על עצמם.
למשל: ילדה שהתבקשה להציג עצמה דרך ארון הבגדים שלה סיפרה איזה צבע יש בו בעיקר ואיזה צבע אין סיכוי שנמצא בו. מה היא אוהבת ללבוש ומה לא. היא הוסיפה וסיפרה שהוא מסודר והיא מקפידה להחזיר את הבגדים למקום.
השארתי להם גם זמן לשאול אחד את השני שאלות.
המפגש היה מאוד משעשע ונתן לנו להכיר אחד את השניה מזווית קצת אחרת.



מהשיחות הללו אני מכירה את תלמידיי והם אחד את השני, טוב יותר, מה שמעמיק את הקשר שחשוב כל כך ללמידה.
לפעמים נדמה לי שהם גם למדו דבר או שניים על עצמם.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אותיות דגושות ורפות

משחקים ללימוד הקריאה

"זה רק אני והגלשן שלי" פעילות כתיבה ליום שרבי