"קילפתי תפוז. מצאתי בפנים... "

לפני שאני מלמדת יצירה ספרותית בכיתה, חשוב לי לתת לילדים לחוות את נושא היצירה דרך עולמם -
דרך שיתוף חוויה אישית / שאלת חשיבה הקשורה לנושא היצירה.
דוגמה לכך היא שירי חג כמו: "לכבוד החנוכה, שמזמן את השאלה: מהו המנהג האהוב עליך בחג החנוכה?
או הסיפור "כפתור שאבד" מסדרת הספרים "צפרדי וקרפד" שמזמן דיון על חפץ אישי יקר שאבד.
מה שחשוב לי זה שהילדים יתחברו ליצירה מהמקום האישי שלהם וכך הלמידה של היצירה תהיה משמעותית יותר עבורם.

"קילפתי תפוז" / נורית זרחי, הוא אחד השירים שאני הכי אוהבת ללמד בחורף.
הוא פותח לי את שבוע פירות הדר , מלא הומור ומזמן חשיבה יצירתית.
הדרך שלי לחבר את הילדים לשיר היא על ידי הפעלת הדמיון והיצירתיות. אני שואלת:
"לו היה לנו תפוז דמיוני,  מה היינו שמחים לגלות בתוכו?"
הרי התשובה: "ילד ישן" היא תשובה שלנו, המבוגרים, תשובה מקובעת עקב היכרותנו המוקדמת עם השיר.
הילדים, שלא מכירים את מילות השיר ואת קו המחשבה של זרחי,  חושבים על דברים לגמרי אחרים: מטבעות זהב, תכשיטים, נחש ארסי,מכונית משוכללת, נסיכה ...
לאחר שהילדים משתפים ברעיונות הנפלאים שלהם אני נותנת להם לפסל בפלסטלינה את מה שעלה בדמיונם.
את היצירה אני מכניסה לתוך קליפת תפוז לתערוכה מיוחדת.

טבעת עם אבן יקרה

תולעת

נחש

מטבעות זהב

כדור קסם

למי שאין באפשרותו לעבוד בכיתה עם פלסטלינה, ניתן לצייר בתוך שבלונה של תפוז.
רק אז אני ניגשת ללמד את השיר - תוכן, בתים, חריזה...

לאחר לימוד השיר, אנחנו סוחטים מיץ תפוזים ואוכלים עוגת תפוז.

בנוסף, כדי לסיים בהומור, אני נוהגת לתת לכל ילד ספרון בצורת תפוז ובתוכו מילות השיר עם תמונה של כל אחד ואחת מהם ...ישנים.

מילות השיר להדפסה.